איך מעבירים בקלות את היום הראשון בגן?

אולי התכוונת ל: איך גורמים לילדים להגיע שמחים לגן?
אז כן, כאן זו התשובה. אפילו שזו הסתגלות. 

הטקסט הבא לא יתאים לכולן. יש מאיתנו לחוצות יותר, יש קלילות, ויש רגשניות. אנחנו שונות, זה בסדר, וכך כדאי להגיע להצעה הבאה.

קודם כל נסכים ש...

בכל גיל ובכל סיטואציה, כניסה למקום של כיף, תהיה מושכת. כולנו היינו רוצים שהילדים ייכנסו לגן בהרגשה שהוא כיף עבורם. האם היום הראשון שאת מתכננת להם, ירגיש להם כיף? או אולי קצת כבד כזה, שמדברים המון על רגשות, מתעסקים בהושבה ליד מרכזים או שולחנות (ובינתיים שומעים מישהו בוכה בכניסה), והכל מתוח? זה נכון שגם כך הכל יעבור תוך כמה ימים. אבל למה לעבור שבוע שלם של מעין כבדות כזו, של מקום חדש וקצת מוזר? לעניות דעתנו, יש לגרום לכך שהמקום, כלומר הגן, ייצרב לילדים בתודעה כמקום שבו כיף להם. הם כבר מחכים להיכנס שוב בשער, כי הם זוכרים איזה כיף שם בחצר עכשיו, ממש כמו אתמול. הכי פשוט, בלי מילים גבוהות. כיף = מושך.

ולמה הכוונה?

נתחיל את היום ונקבל את כולם ב...חצר !
מבנה הגן אומנם נחמד, מוגן ובטוח, אבל סגור. הוא לא חופשי, והוא מכיל יחד את כולם. לא במקרה ילדים נרגעים אם יוצאים איתם החוצה לאוויר הפתוח. נפרוס מתקנים/מרכזים חווייתיים שהם ניגשים אליהם חופשי, עם כמה שפחות הוראות, סייגים, ומגבלות. למשל, כמו הדוגמה מגיליון החושים- מגירות פלסטיק עם מעט מים, צדפים, אבנים שונות, וצעצועים כמו משאיות, טרקטורים, כלים למים וחול, מכלים למיון צדפים ואבנים ועוד. להניח מכשירי התעמלות שונים, כמו שמצויים במקס סטוק. מכוניות על שלט. כן כן, על המדרכה אם ישנה כזו, שתיים-שלוש מכוניות, ויהיה גם תור אליהן. ג'ימבורי- מלבנים, גלילים, מדרגות ומדרון, הכל יתקבל בברכה. לידם יש להניח מזרנים קטנים כמו של המעונות, ויש לנו מתחם נהדר. עוד פריטי מים: שפריצרים, משחקים כמו קליעה למטרה עם שפריצר מים, לדוג דגים מתיבות מים, ועוד.
כיף, כבר אמרנו?

אבל מעל הכל: הגישה.

לדמיין כאילו אנחנו כבר באמצע השנה, מכירים את הילדים והם אותנו, והכל מתנהל כרגיל. אין כאן הסתגלות, או איזה צורך מיוחד להסתכל בעיניים, לשוחח ולנסות למצוא סימנים לקושי. באמת שאם לא נעמיק מדי, כנראה שגם לא יהיו.
דמייני רגע: את והצוות מחכות במתחמים שונים בחצר, יחד עם ילדים שכבר הגיעו, ופשוט נהנות איתם בתעסוקה מגוונת.

נהנים!
מה קורה כשמגיע ילד נוסף? עוצרים הכל והולכים אליו עם מבט כזה חושש, המנסה להביט אליו פנימה לרגש? אין צורך, ההורים יובילו אותו פנימה בביטחון, יראו לו את ה"אטרקציה" לידך, את או הם יראו לו דוגמה כלומר יכניסו אותו פנימה לפעילות, והוא הופך לאחד מתוך הקבוצה. את תדברי איתו כרגיל על העניינים הטכניים של הפעילות: הנה קח קצת אבנים, אוי תראה כמה צדפים יש לך, תנסה להרים הכל למיכל, וכד'. זאת בלי להתחיל לשאול אותו לגילו, ושמו, ולנסות להרגיע אותו מלאכותית. הוא ירגיש הרבה יותר רגוע אם יידע שרגועים סביבו.

סה"כ מוכר... 

הרי מה אנחנו יודעים מגידול ילדים?
שהכל תלוי בתגובות שלנו. אם הילד נופל נפילה קטנה, ונביט ברחמים ונבוא אליו מיד בריצה, כנראה שהוא יבכה. אם לא נשים לב שזה קרה, או שנביט ונצחק, רוב הסיכויים שהוא ימשיך הלאה. זה ממש אותו דבר. רוב הילדים כן חווים קושי מסוים (במיוחד בט.ט.ח) בכניסה למסגרת חדשה, אבל רובם המוחלט לא זקוק כרגע לבכי והשתפכות כדי להתקדם הלאה. הם פשוט יכולים להמשיך לחוות את הפינות הכיפיות שהקמת בחצר בלי דאגות.
"סיפור המותג" של הגן, כרגע נעים להם, והם כנראה מרוצים מהמקום, טוב להם. מתייחסים אליהם כאילו הם בני הבית, ה"מבוגרים" כאן לא מצפים מהם לבוא ולבכות, או לדבר על עניינים מעיקים כמו רגשות במקום חדש ובלי ההורים שהרגע הלכו. אותם הילדים, שגם חוויית המשחקייה לא הועילה להם, יטופלו באופן נקודתי. אבל אין צורך לעבור בדאגה בין כולם, ולגרום להם להציף רגשות שייעלמו גם כך לאחר שייווכחו שהמקום הזה... די כיפי בסה"כ.

ועוד לא דיברנו על הוספת פריט קליל על שיערך, משהו מהמגוון של ליצן או תחפושת. קטן אבל ההבדל באווירה - עצום.

המאמר מתוך גליון 9 פתיחת שנה, המכיל עוד המון טיפים ורעיונות עם תמונות ועזרים להורדה, כולל שלטי פינות, ימי הולדת, מי בגן ועוד ועוד.
ניתן לרכוש את הגליון ממש כאן